יום שישי, אחת בלילה, האור בחדר המדרגות מקולקל, החושך מאד שקט,
בעדינות, מבלי להעיר את השכנים של רחוב הירקון 70, אני מוציא את המפתחות של אמא מהכיס ופותח את הדלת.
החדר המואר שופך אור אדיש לעבר חדר המדרגות ואני סוגר בלאט את הדלת מאחורי.
שבוע הבא יש בחינה באוניברסיטה ובאתי לצלם מחברת של סטודנטית טובה כדי שיהיה לי ממה ללמוד.
לו לא צריך להסביר.
בדרך אל חדר הצילום שבסמוך למשרד של אמא, אני עולה להגיד לו שלום.
המשרד שלו נמצא בקומה השנייה, מצד שמאל, אחרי שעוברים את הגלריה, איפה שפעם עבדתי אצל
אהרון המודליסט בחופש הגדול. אני אפילו זוכר מאז איך יום אחד נפלתי בחדר האמבטיה והוא נכנס
לראות מה קרה, אמר לי להפסיק להסתכל על הזונות של רחוב הירקון מחלון חדר האמבטיה וחזר לעיסוקיו.
גם עכשיו, כשאני עובר את הגלריה בדרך למשרד שלו, הוא כבר אומר לי שלום בקול שמפנה אותי חזרה אל חדר הצלום.
המחברת שלה זה בעצם ספר עבה ובשלוש אני כבר הרוס לגמרי מהצילומים ואני עולה בעיניים כמעט עצומות
להגיד לו שלום לפני שאני הולך לשון.
מסביב לשולחן שרטוט עצום שאליו נעוצים עשרות ניירות סקיצה, חלקם בסדר מופתי, חלקם בערבוביה,
הוא מסתובב כמו עכבר מורעל.
הוא רואה אותי בפתח ונעצר.
כמעט אף פעם אין לו זמן בשבילי בביקורים הליליים האלו שבתקופות הבחינות.
כנראה היום בשבילו זה זמן טוב להפסקה.
הוא לוקח אותי לסיבוב ארוך במשרד ומסביר לי אין סוף דברים על ארכיטקורה בעיינים בורקות.
סוף הסיור המודרך בדלת הראשית.
להתראות מחר.
עד היום אני לא יודע באילו חגים היה ישן.
 |
| Eldar |
